פֿוּקוֹ

Inherited from Classical Latin focus (“fireplace, hearth; (Late Latin) fire”).

פֿוּקוֹ (p̄uqo /fuco/) m

1. fire (instance of fire)
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Nəviʔim, Prophets]‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים [Nəḇīʔīm, Prophets] (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 18, leaf 2, right page, lines 23–26:

     לִי פִֿילְייוּלִי קוֹלְײֵנוֹ לֵינִי אֵי לִי פַאטֵירִי אַצֵינֵינוֹ לוּ פֿוּקוֹ אֵי לִי פֵֿימֵינִי אַמַאסֵינוֹ מַאסַה פֵיר פַֿארֵי נֵיווּלִי אַה אוֹפֵירַה דֵי לִי צֵילִי אֵי מֵישַאנוֹ מֵישַאמֵינְטִי אַה דֵיאִי אַלְטֵירִי׃ (Judeo-Roman)

     Li p̄iləyyuli qoləyyeno leni ʔe li paʔṭeri ʔaṣeneno lu p̄uqo ʔe li p̄emeni ʔamaʔseno maʔsah per p̄aʔre newuli ʔah ʔoperah de li ṣeli, ʔe mešaʔno mešaʔmenəṭi ʔah deʔi ʔaləṭeri.

     /Li figliuli coglieno leni, e li pateri accenneno lu fuco, e li femmeni ammasseno massa per fare nevuli a opera de li celi, e mesciano mesciamenti a dei alteri./

     The children [are] gathering wood, and the fathers kindling the fire, and the women kneading the dough, to make cakes to the sky, and [are] pouring out drink offerings to other gods.