מינוח

Hebrew

Root
נ־ו־ח (n-w-kh)
11 terms

Etymology

From מֻנָּח (munákh, “term”).

Noun

מינוח / מִנּוּחַ • (minúakh) m

  1. terminology, nomenclature

Declension

Declension of מינוח / מִנּוּחַ
isolated forms with possessive pronouns
Number: State: form Person: singular plural
m f m f
singular indefinite מינוח / מִנּוּחַ first מינוחי / מִנּוּחִי מינוחנו / מִנּוּחֵנוּ
definite המינוח / הַמִּנּוּחַ second מינוחך / מִנּוּחֲךָ מינוחך / מִנּוּחֵךְ מינוחכם / מִנּוּחֲכֶם מינוחכן / מִנּוּחֲכֶן
construct מינוח־ / מִנּוּחַ־ third מינוחו / מִנּוּחוֹ מינוחה / מִנּוּחָהּ מינוחם / מִנּוּחָם מינוחן / מִנּוּחָן
plural indefinite מינוחים / מִנּוּחִים first מינוחיי / מִנּוּחַי מינוחינו / מִנּוּחֵינוּ
definite המינוחים / הַמִּנּוּחִים second מינוחיך / מִנּוּחֶיךָ מינוחייך / מִנּוּחַיִךְ מינוחיכם / מִנּוּחֵיכֶם מינוחיכן / מִנּוּחֵיכֶן
construct מינוחי־ / מִנּוּחֵי־ third מינוחיו / מִנּוּחָיו מינוחיה / מִנּוּחֶיהָ מינוחיהם / מִנּוּחֵיהֶם מינוחיהן / מִנּוּחֵיהֶן

Synonyms

  • טֶרְמִינוֹלוֹגְיָה (terminológya)

References

  • "מינוח" in the Noun Declension Tables of the Academy of Hebrew Language

Further reading

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.