לווה

Hebrew

Root
ל־ו־ה (l-w-h)
10 terms

Verb

לווה / לָוָה • (lavá) (pa'al construction, passive counterpart נלווה / נִלְוָה)

  1. to borrow

Conjugation

Conjugation of לָוָה (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לִלְווֹת
action noun לְוִיָּה
passive participle לָווּי
finite forms singular plural
m f m f
past first לָוִיתִי לָוִינוּ
second לָוִיתָ לָוִית לְוִיתֶם1 לְוִיתֶן1
third לָוָה לָוְתָה לָווּ
present לוֹוֶה לוֹוָה לוֹוִים לוֹווֹת
future first אֶלְוֶה נִלְוֶה
second תִּלְוֶה תִּלְוִי תִּלְווּ תִּלְוֶינָה2
third יִלְוֶה תִּלְוֶה יִלְווּ תִּלְוֶינָה2
imperative positive לְוֵה לְוִי לְווּ לְוֶינָה2
negative אַל + Second person future tense

1 Pronounced לָוִיתֶם and לָוִיתֶן in informal Modern Hebrew.
2 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.