חכמה

חכמה • (ḥikma) f

1. Judeo-Arabic spelling of حِكْمَة (ḥikma, “wisdom”)‎‎
   • 1190, Maimonides, “Prefatory Remarks”, in Guide for the Perplexed‎^[1]:

     והכד׳א הי אמת׳אל אלאנביא ע״אס ט׳ואהרהא חכמה מפידה פי אשיא כת׳ירה מן ג׳מלתהא צלאח אחואל אלאג׳תמאעאת אלאנסאניה כמא יבדו מן ט׳ואהר משלי ומא אשבה ד׳לך מן אלאקאויל ובאטנהא חכמה מפידה פי אעתקאדאת אלחק עלי חקיקתה.

     The same is the case with the figures employed by prophets. Taken literally, such expressions contain wisdom useful for many purposes, among others, for the amelioration of the condition of society; e.g., the Proverbs (of Solomon), and similar sayings in their literal sense. Their hidden meaning, however, is profound wisdom, conducive to the recognition of real truth.

Cognate with Arabic حكمة.

• Audio:

  (file)

חׇכְמָה • (khokhmá) f

1. defective spelling of חוכמה.

From Hebrew חוכמה / חָכְמָה (khokhmá).

חכמה • (khokhme) f, plural חכמות (khokhmes)

1. wisdom
2. wit, wittiness

• חכם (khokhem)

• → Russian: хохма (xoxma)
  • → Armenian: խոխմա (xoxma), խոխմ (xoxm)