הנחיל

Hebrew

Root
נ־ח־ל (n-kh-l)
8 terms

Verb

הִנְחִיל • (hinkhíl) (hif'il construction)

  1. to instill, to endow

Conjugation

Conjugation of הִנְחִיל (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהַנְחִיל
action noun הַנְחָלָה
finite forms singular plural
m f m f
past first הִנְחַלְתִּי הִנְחַלְנוּ
second הִנְחַלְתָּ הִנְחַלְתְּ הִנְחַלְתֶּם הִנְחַלְתֶּן
third הִנְחִיל הִנְחִילָה הִנְחִילוּ
present מַנְחִיל מַנְחִילָה מַנְחִילִים מַנְחִילוֹת
future first אַנְחִיל נַנְחִיל
second תַּנְחִיל תַּנְחִילִי תַּנְחִילוּ תַּנְחֵלְנָה1
third יַנְחִיל תַּנְחִיל יַנְחִילוּ תַּנְחֵלְנָה1
imperative positive הַנְחֵל הַנְחִילִי הַנְחִילוּ הַנְחֵלְנָה1
negative אַל + Second person future tense

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.