בנדם

Hebrew

Noun

בֶּנָדָם • (benadám) m

  1. alternative spelling of בֶּן אָדָם (ben-adám)
    • 1987, אורלי קסטל־בלום, לא רחוק ממרכז העיר‎[1], עם עובד, page 134:
      אני בנדם עם גאוָה.
      aní benadám 'ím ga'avá.
      I'm a person with pride.
This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.